|
|
פרק ח מישי 234 כולנו נשארים כאן באמריקה השלווה ] . 39 השיחה עם רוזנזפט וקבלת העדות מכלי ראשון על מצבם הקשה של הניצולים בגרמניה דחפה את לייוויק לפעול למען אנשי שארית הפליטה ועוררה בקרבו מחויבות לסייע להם, לא רק בגין מצוקתם הברורה, אלא גם בשל התרשמותו העמוקה מפעילותם של העקורים עצמם במחנות ומחוזק הרוח שהפגינו חודשים ספורים בלבד לאחר סיום המלחמה . וכך המשיך לייוויק במכתבו לראש הוועד היהודי מברגן - בלזן : איין זאַך האָט דער יִמח - שמו דערגרייכט : ער האָט אָנגעפֿילט די ערד מיט ייִדישע קבֿרים און אונדזערע הערצער מיט חורבן . אָבער דער ניצחון איז פֿאָרט נישט ז ײַ נער . דער ייִד איז שטאַרקער און אייביקער . די ייִדישע גבֿורה איז אין תּוך נישט צו צעברעכן . דאָס זע איך אין א ײַ ך . דורך א ײַ ך זע איך אַלע אַנדערע אין די לאַגערן מיט א ײַ ך . 40 [ דבר אחד עלה בידו של הימח שמו לעשות : הוא מילא את האדמה בקברים יהודיים ואת לבבותינו בחורבן . אך הניצחון בכל זאת אינו שלו . היהודי חזק יותר ונצחי יותר . הגבורה היהודית היא במהותה בלתי שבירה . את זה רואה אני בך . דרכך רואה אני את כל האחרים שבמחנות יחד אתך . ] יש לציי...
To the book |
|
|