פרק שבעה עשר: לקראת אמצע המאה: התעוררות הבושה

לקראת אמצע המאה 453 כוהן הדת הלותרני מסכסוניה, ולא עוד סטודנט שתלוי במלגות מחיה זעומות, הוא התמסר לספרות, לשירה ולדרמה, ומצא את מקומו בחוגי מלומדים וסופרים . אמונתו ש"התאטרון צריך להיות בית הספר של העולם המוסרי" הפיחה בו תקווה, שיצירתו תשפיע על המציאות ותחולל שינוי . המחזה במערכה אחת "היהודים" היה מבחינה זו אחד הניסיונות המוקדמים שלו לגייס את הדרמה כדי להעמיד מראה ביקורתית בפני החברה וכדי להצביע על אפשרות של תיקון . בנאורות הגרמנית היו הקולות הרדיקליים מעטים מאוד, ובשונה מוולטר ודו שאטלה הוא לא היה שותף למגמה שחתרה, למשל, לערער את הנצרות באמצעות ביקורת הרסנית על כתבי הקודש . בעוד שוולטר ב"דרשת החמישים" הציג את היהדות הקדומה כפי שהיא מצטיירת מן המקרא באור שלילי, לסינג הפנה את תשומת הלב לאדם היהודי כפי שהוא מתגלה במציאות בת הזמן . בברלין הכיר לסינג את חוג המשכילים המוקדמים, ויצר עמו קשר הדוק . תחילה את אהרן גומפרץ, אחר כך ככל הנראה גם את ישראל מזמושץ', ולבסוף את בן גילו משה מנדלסון, שעמו נרקמה ידידות מיוחדת . הגיבור של "היהודים", הלא הוא "הנוסע" המסתורי שהציל את "הברון" משודדים, התארח בב...  To the book