פרק שביעי: דיון נטול נוסטלגייה בנוסטלגייה ודברי סיכום

דיון נטול נוסטלגייה בנוסטלגייה ודברי סיכום 301 נפתחה בתיאור המצב ששרר לכאורה לפני עשור . הכותב תיאר את "הצעיר העירוני" דאז, חבר באחת המחתרות : מתאמן בכלי נשק, יוצא ל"פעולות" בלילות ומשתתף בלהט בוויכוחים ארוכים על אודות הדרך הפוליטית שעל היישוב העברי ללכת בה . לעיתים קרובות היה יוצא לסיור ממושך באחד מחלקי הארץ, ובהזדמנות זו היה יושב בשעות הערב עם חבריו ליד מדורה עליזה, כשהפינג'ן מעלה ריח ניחוח ושר שירים ארץ-ישראליים . יפים היו השירים, מלהיבים, חדורים באותה רוח שהוליכה אותו לפעולות הלילה שתכופות לא חזר מהן חבר . איש לא שמע אז על בתי קפה ופזמונים לועזיים, "מעולם לא ביקר אף אחד מאותם צעירים בחו"ל, ובכל זאת לא חשו שחסר להם משהו בחייהם . והיום" – כאן עברה הכתבה לתאר את יושבי הקרנות הולכי הבטל, הפוקדים את הברים, שותים ומשחקים 7 כעבור שנה תיאר "העולם הזה" את הצעירים הישראלים, שהבילוי היהבביליארד . לפולחנם . הסיסמה "הולכים לבלות" המירה את סיסמאות העבר "רק כך ! " או "ראשונים תמיד אנחנו" . הכותב אומנם הודה בכך ש"ההתבדרות והשעשועים היו קיימים תמיד" אך הקפיד להבחין בבירור בין הווה לעבר וגרס שמושגי ...  To the book