ו. התקשורת חיונית

בשבוע האחרון של אוקטובר 1962 העולם היה במרחק נגיעה ממלחמה גרעינית . חשיפת המזימה הסובייטית להצבת טילים גרעיניים בקובה חוללה מהומה רבתי בצמרת הממשל האמריקאי . בוושינגטון הייתה תמימות דעים, שהאיום המתקרב בלתי נסבל . הצבא האמריקאי החל בהכנות קדחתניות לתקיפה . מנגד, חיל המשלוח הסובייטי נערך להדוף את הפולש, במקרה הצורך ברקטות גרעיניות . לכאורה, שני מנהיגים שלטו בגובה הלהבות . ג׳ון קנדי וניקיטה חרושצ'וב יכלו להסלים את המצב, או להרגיעו, כראות עיניהם . למעשה, מדובר היה במערכה מרובת שחקנים, שעליהם הייתה לשני הקברניטים, האמריקאי והסובייטי, שליטה חלקית בלבד . זה בלט בייחוד בצד הסובייטי . ראשית, משום שמוסקבה הייתה רחוקה יותר מזירת האירועים, מה שסרבל את התקשורת עם הכוחות בשטח . שנית, משום שבשונה ממקבילו בוושינגטון, חרושצ'וב נדרש לא רק לשלוט על כוחותיו שלו, אלא גם לתאם את פעולותיו עם בעל ברית דעתן . פידל קסטרו, הקובני חם המזג, לא סר למרותו . וחלק ניכר ממערך ההגנה האווירי על האי היה בידי הקובנים, שידם על ההדק הייתה קלה בהרבה מזו הסובייטית . קשיי התקשורת של חרושצ'וב עם כוחותיו בלטו בייחוד בים . את חיל...  To the book