א. אין לסמוך על מאזן האימה

שלושה אמריקאים גררו את האיש השמן מהמחסן נטול החלונות . המטוס, בוקסקאר, כבר חיכה להטענה . מייקל סוויני, בן העשרים וחמש, היה הטייס . אייב ספיצר היה האלחוטן . שניהם, כמו רוב אנשי צוות האוויר שהתכוננו להמראה, חזרו רק שלושה ימים קודם לכן מטיסה גורלית מעל העיר הירושימה, שם הטילו את פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה . חלקם הגיבו בתדהמה על הפקודה להטיל פצצה שנייה . ״לא היה צורך בעוד משימות״, אמר ספיצר . ״אלוהים אדירים, כל טיפש יכול לראות את זה״ . בשלוש וארבעים לפנות בוקר המטוס נע בכבדות לעבר מסלול ההמראה, כשבבטנו פצצה אחת בלבד . אבל לא סתם פצצה : אורכה יותר משלושה מטרים, וקוטרה מטר וחצי, הפצצה הזו שקלה חמישה טון . לא בכדי כינוה אותה מעצביה איש שמן, ״פאט מן״, להבדיל מאחותה הצנומה ילד קטן, ״ליטל בוי״, שהוטלה על הירושימה שלושה ימים קודם לכן . הייתה זו פצצת הפלוטוניום הראשונה בהיסטוריה . המטען החריג היה כבד בשלושים אחוזים מכפי שהיצרן, בואינג, המליץ כמשקל מקסימום למטוס . הגשם היה עז . משאבת הדלק הרזרבי לא פעלה . בכל זאת ניתנה הפקודה להמריא . סוויני נזקק למלוא 2,600 המטרים של המסלול כדי להרים את ה- 29 - ...  To the book