אשמת דדו

| 93 הור התהובות שכתב חנוך ברטוב ) שביום הכיפורים 1973 אלעזר העדיף להשאיר את המגרש למדינאים . הרי תמיד עדיף פתרון מדיני על פני עימות צבאי, ודדו ידע שביום שישי 5 באוקטובר יצא מלשכת ראש ממשלת ישראל מברק שיעדו האמריקאים-הרוסים-הסורים-המצרים ותפקידו — הקטנת גובה הלהבות . לכן ( אולי ) גם אלעזר חיכה . ואולי היתה זאת השפעתו הישירה של שר הביטחון משה דיין ? הייתכן שדדו אמר לעצמו בשבת — האיש והאגדה בעל הרטייה אינו מודאג כמוני . אז למה שאני אהיה ? דיין לא מאיץ בי לגייס את כל מערך המילואים, וגם לא דוחף לאישור המכה המקדימה, ובעצם הוא מרסן אותי ובולם אותי . אז מה לי להיות מוטרד יתר על המידה ? ואולי היה זה "ניצחונו" של ראש אמ"ן חצי שנה קודם, כאשר התעקש, בניגוד לדעת הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה, שלא תפרוץ מלחמה במאי — נבואה שהגשימה את עצמה ומכיוון שכך, החלישה את ביטחונו העצמי של הרמטכ"ל לייצר הערכת מצב עצמאית, שונה מזאת של "המעריך הלאומי" ? ואולי היתה זאת "אשמת" אופיו של דדו, שכמו בר-לב לפניו, היה מ"הרגועים" ? עברתי על דברים שאותם אמר בישיבות, מאז שאחז במושכות המטה הכללי . בין דפי הפרוטוקולים בלטה ...  To the book