אשמת הכבוד הערבי

| פתאום היתה מלחמה 90 "הסמל הלאומי", תעלת סואץ, תוך גרימת הפסדי עתק לכלכלה המצרית . "ישראל השפילה את מצרים", כתב חסנין הייכל, עורך העיתון "אל-אהראם" המקורב אצל השלטון . "אומות חייבות לעיתים להסתכן 44 בהתאבדות ובלבד להציל את כבודן", נשמעו קולות בעולם הערבי . ואף יהודי, אפילו לא צדיק אחד, לא הבין את מה שכל מדינות ערב הבינו . כבוד לאומי שנרמס אפשר לשקם רק במלחמה . לא בוויתורים הדדיים או במשא ומתן . קודם כול ולפני הכול במלחמה . גם אם המלחמה לא תשיב את כל הקרקע שנגזלה, הניצחון, אפילו קטן, ישיב את הכבוד . רק אחרי שהכבוד יוחזר אפשר יהיה להתניע מהלכים מדיניים, מתוך תקווה להחזיר את יתרת השטח שנגזל . "סאדאת היה זקוק למלחמה נוספת כדי לנצח ולפתוח במשא ומתן מעמדה שווה", הסבירה רעייתו של סאדאת, ג׳יהאן, עשור לאחר שנרצח . "בעלי היה איש של שלום, אך כמנהיג ערבי לא היה מוכן 45 לשבת עם ישראל ולהרגיש שהוא 'נמוך'" . קראתי את מה שאמרו סאדאת ואסד כששלחו את מפקדי הצבאות שלהם למלחמה . גם את פקודות היום של חלק ממפקדי הארמיות והדיוויזיות לפקודיהם . מה המילה שמככבת שם ? כבוד . אתם נשלחים לאדמה הקדושה להחזיר את הכב...  To the book