פרק חמישי: גרמניה מחליטה על מתקפת צוללות

ג מסיה מן יבה י מממהמ מב במ 157 אלברט הראשון, הצהיר על נחישותה הבלתי-מתפשרת של ארצו הקטנה להתנגד לכל מי שיעז להתנכל לניטרליות שלה . הצבא הבלגי היה אחד הקטנים והמיושנים ביבשת . ניסיון של כוח עלוב שכזה לעמוד מול המכבש הגרמני המונה כמיליון חיילים היה מעשה של טירוף, ורוב הבלגים היו בריאים בנפשם והבינו שמדובר בקרב אבוד . אף על פי כן, הם גילו אומץ לב והחליטו להתנגד מתוך רגש של כבוד לאומי . מופתעים ורגוזים נאלצו הגרמנים, הדחוקים כזכור בזמן, למצוא דרך מהירה להבקיע מבעד למאחזים המבוצרים לאורך הגבול, ובראשם המעוז האיתן של העיר לייז׳ . לאחר כמה ניסיונות סרק, הם נאלצו לגרור ממרחקים את התותחים הכבדים ביותר, ההוביצרים 420 מ"מ האימתניים תוצרת קרוּפ . אלה הפילו את הביצורים הבלגיים, אך בינתיים איבדו הגרמנים זמן יקר, וגם נאלצו להקצות שלושה קורפוסים למצור על אנטוורפּן, שאליה נסוגה שארית הצבא הבלגי . את תסכולם הוציאו הגרמנים על האזרחים הבלגים המסכנים . בכך, כפי שיתברר בהמשך, הזיקו עוד יותר למאמץ המלחמה . התקלה הבלגית הייתה רק הפרעה זמנית . מרגע שנפרצו קווי הביצורים שטף הנחשול הגרמני את מדינת השפלה ללא הפר...  To the book