פרק ראשון: פחד, ביטחון והמלחמה כטרגדיה

פחד, חרטה ומשאלת לב 30 הראייה ולמקדה בסכנה ; הנחיריים מתרחבים כדי להגדיל את כמות החמצן המוזרם למוח ולשרירים ; השיער סומר על מנת להגדיל את קווי המתאר של הגוף וליצור אשליה של דמות מאיימת, תכונה שירשנו מאבותינו הפרוותיים והשתמרה אצלנו בגרסה העלובה המכונה "עור ברווז" ; בלוטות מפרישות אנדורפינים המעלים את סף הכאב ( מה שמסביר מדוע חיילים בסערת קרב אינם חשים לעיתים בפציעות, אפילו קשות, אלא לאחר שוך הסכנה ) . כל התהליך מזכיר את השינוי שעובר ד"ר בּרוס בּאנר, גיבור-העל הענק הירוק, כאשר משהו או מישהו מצליח להוציאו מכליו . בני אדם ובעלי חיים מפוחדים חולקים לא רק תגובות פיזיולוגיות אלא גם דפוסי התנהגות ואסטרטגיות . שלוש התגובות האינסטינקטיביות העיקריות להתמודדות עם טורפים הן קפיאה, בריחה או לחימה . אך התוכנה שהורישו לנו אבותינו משוכללת יותר משלוש אלה . לרפלקסים שלנו יש רגישות לטיב הסכנה . כך לדוגמה, בעלי חיים רבים מעמידים פני מתים כאשר הטורף כבר סגר עליהם את מלתעותיו . תועדו מקרים של ארנבים שהגיחו שלמים ובריאים מתוך מחילות של שועלים פתאים אשר היו בטוחים שמזונם כבר שבק חיים והכניסו אותו למזווה . בקר...  To the book