|
|
| דליה פלדהיים 100 פיזית בין שתינו ואמרה, "על מה את מדברת ? זו התחרות הראשונה שלה, והיא כבר הגיעה למקום השני . אנחנו יוצאים לחגוג — את באה איתנו ? " וככה ברגע אחד הכישלון שלי זכה לפירוש שונה . זו הייתה התחרות הראשונה שלי וכבר הגעתי למקום השני ! המשכתי בנבחרת הלאומית עד גיל 14 , ואחר כך הפכתי למאמנת בעצמי . זה ה"כישלון" המשמעותי היחיד שאני זוכרת בילדותי . אמא שלי לימדה אותי לקבל דברים ברוח ספורטיבית ולהתחרות פנימית ולא חיצונית : לא חשוב אם ניצחתי או הפסדתי כל עוד עשיתי את המיטב ונהניתי מזה . אבל למרות זאת, זכרתי את התחושה שאכזבתי את המאמנת ואת עצמי וזה הניע אותי להצטיין בכל מה שאני עושה . הייתי תלמידה מצטיינת וזכיתי בכל שנה מ- 12 שנות בית הספר בתעודת הצטיינות על הישגי . הוזמנתי לכנסת לקבל פרס מיוחד לחינוך, שניתן לאחוז אחד של התלמידים המצטיינים ביותר . בצבא נבחרתי להיות חיילת מצטיינת בקורס המפקדות . באוניברסיטה סיימתי בהצטיינות יתרה וזכיתי בפרס הדיקן . לא הייתי החכמה ביותר בכיתה שלי — היו שם תלמידים חכמים ממני שכולם נמצאים כיום בעמדות מפתח, אבל הייתה לי יכולת לעבוד קשה והיה לי דחף פנימי ...
To the book |
|
|