|
|
| 37 וורויש הכלכלי עליו להוכיח לתורמים שהוא זקוק לנדבות גדולות יותר, כלומר, שהוא ממש מסכן . רוב הפרטים בחברה כזו חייבים להיות עניים, משום שאם יחיו ברווחה, משמעות הדבר היא שהם אינם מסכנים ואין סיבה לתת להם קצבאות . במקום להתחרות על ייצור מוצרים ושירותים שאחרים רוצים לצרוך, בני החברה הזאת מתחרים אלה באלה על קירבה לתורמים עשירים, ועל יכולתם להוכיח מסכנות ועוני . חלוקת המשאבים איננה נקבעת לפי כישרון או מאמץ, אלא באופן שרירותי . אין פלא שמובילי התנועה הציונית ואנשי העליות הראשונות סלדו עמוקות מהיישוב הישן . כך למשל נכתב על בני היישוב הישן בכתב העת "האחדות" : אחוזים עדיין חבלי שינה ושקועים בחיי בטלה המפרכים ומהרסים את גופם, המחלישים את כוח חייהם, ונדחפים הם לתוך זרועות של חיי הגלות המעליבים את האדם והעברי 2 שבהם . וכך כתב יוסף חיים ברנר על היישוב הישן : יסודו רק עצלות, הליכת בטל, חנופה, מרמה, התרפסות, פראות, מכירת הבכורה בנזיד עדשים, גזילת פרוטות העני, 3 אינטריגות של קהל . סביר שתיאורים אלה מוגזמים ומרושעים מעט . במאה ה- 19 היו כמה משקיעים יהודים עשירים שרכשו אדמות חקלאיות והקימו בארץ ישראל ...
To the book |
|
|