|
|
| 253 איי אני יכולה לעזורמ כשנפגשנו ברשתות החברתיות, היא סיפרה לי שאיתן בנה המתוק והאהוב כבר לא איתנו . במהלך המפגשים בסדנה, לא הבנתי איפה טעיתי . לאישה שהתבוננה אליי מהזום לא היה כל קשר לאישה הצינית והסרקסטית שזכרתי מאותו ביקור . גם לא היה לה שום קשר לאופן שבו דמיינתי בעיני רוחי את דמות האמא שאיבדה את בנה . היא הייתה שלווה ורגועה ושלמה בצורה שעוד לא פגשתי . היה נדמה שאת כל השיעורים שהעברתי, הפרידה מבנה כבר העבירה אותה . פה ושם היה לה מה לומר אבל בדרך כלל היא בחרה בזכות השתיקה . עד שהגיע המפגש על משמעות . כשהתחלתי את המפגש היא ביקשה את רשות הדיבור ושאלה, "זה בסדר אם אני אתן הקדמה למפגש ? " הפעם הרגשתי שהיא לא באה לי טוב . למפגשים היה סדר מובנה : מתחילים בסבב שיתופים, לאחר מכן אני מעבירה חומר עיוני, אחרי זה מתחיל התרגול, ובסוף כל אחת מספרת עם מה היא יוצאת . הקדמה של מישהי מהמשתתפות לא הייתה חלק מהסילבוס, על אחת וכמה וכמה כשדובר במפגש על משמעות . "שאת תיתני הקדמה למפגש ? " שאלתי מצחקקת, מנסה להרוויח זמן . איימי חייכה ברוגע העקבי שלה וענתה, "כן . " רבע שעה אחרי זה, כשהסתיים סבב השיתופים, ...
To the book |
|
|