יאללה | 246 "איזה מזל," אני פתאום אומרת לה, "איזה מזל שהספקתי לכתוב לו . " "כתבת לו ? " "כן, כתבתי לו שיֵדע," אני אומרת לה . זה היה בוקר אחד אחרי שקראתי עליו כתבה ופתאום חשבתי שאולי הוא לא יודע כמה משמעותי אבא שלו היה . כתבתי לו שפעם מזמן, כשלא סבלתי את בית הספר ובית הספר לא סבל אותי, אבא שלו היה המורה היחיד שראה אותי . אחרי שעה הוא ענה : "אין יום שאני לא חושב עליו ומתגעגע למבט שלו, תודה רבה רבה . " "איזה מזל שכתבת לו," היא אומרת, ועכשיו גם היא קצת בוכה . יומיים אחרי זה אני יושבת עם אחותי, שבניגוד אליי דווקא הייתה תלמידה מאוד אהובה . "תגידי, אברם היה מורה שלך ? " אני שואלת והיא פותחת עיניים ענקיות ואומרת : "מה זאת אומרת אם אברם היה המורה שלי ? אברם לימד אותי רק שנה אחת, אבל מבחינתי הוא היה המורה היחיד שראה אותי . " הרבה פעמים כשאני מבקשת מאנשים לספר לי על משהו משמעותי שהם עשו, הם לא מוצאים . ואם הם מוצאים אז הם מקטינים, ואם הם לא מקטינים אז הם משווים את המעשה שלהם למעשה של אחרים ( "מה כבר עשיתי, בסך הכול עזרתי לשכנה, ותראי את החברים שלנו שהחליטו להיות משפחת אומנה . " ) "אז מה," אני אומ...
To the book