| 103 המצל מלי הכי ול אותי מהעמותה, שבוטלו כל ההרצאות ושבהוצאות לאור הפסיקו להוציא ספרים חדשים . למרות היתרונות המפתים בלהיות מסכנה — טונות של אמפתיה וחמלה, חפות מכל אשמה, שבואו, בשביל זה שווה למכור כליה ( שלא לדבר על הלגיטימציה להיות מגעילה ) — בסופו של דבר כדי להצליח לצמוח אנחנו צריכים להסכים להיפרד מתחושת הקורבן . יש כל מיני דרכים להוציא את עצמנו מתחרות הקורבנות . הראשונה היא כמובן להודות בקיומה . השנייה היא להתעורר להבנה שלא משנה כמה מצבנו רע, תמיד יש לנו בחירה . יש לנו בחירה במה להתרכז, יש לנו בחירה איך להגיב ויש לנו גם בחירה לשאול את עצמנו שאלות אחרות ממה ששאלנו עד היום . אין לנו מושג איזה כוח יש לשאלה . כשאנחנו שואלים שאלה, התודעה התמימה והממושמעת מיד פונה לחפש את התשובה . בסדנה הבאה שיתפתי את המשתתפים בנטייה שלנו לקחת חלק בתחרות קורבן נולד . כשראיתי שהם צוחקים במבוכה, ביקשתי מהם לכתוב, למה המצב שלהם הכי טוב מכולם ? למה הם יכולים לעבור את הקורונה הכי בקלות ? מה יש להם שאין לאחרים, אילו נכסים רוחניים, פיזיים, אנושיים יש רק להם . תוך שנייה מצעד הקורבנות התחלף במצעד הגאווה : מישהו ...
To the book