פרק שלישי: אבחת הגרזן

גברים עם לב שבור 66 בשש בבוקר, התעוררתי לשיחת טלפון דרמטית : "אנחנו צריכים לדבר, משהו קרה" . כעבור שעתיים הוא הגיע . פניו מכורכמות, חרושות קמטי צער . "בחודשיים האחרונים", הוא סיפר, "אשתי נמנעה מאינטימיות איתי . בלילה האחרון זה קרה שוב, ואז שאלתי אותה מה לא בסדר" . מבלי שנדרשתי לשאול, גדי ענה את תשובתה : "אני לא נמשכת אליך, ומעולם לא נמשכתי", אמרה לו אשתו . "באותו רגע", הוא סיפר לי כששוחחנו, "חיי הסתיימו" . במפגשים הבאים, הבנתי שיותר מכול גדי צריך לדבר, לפרוק . בין המילים, השורות וההברות, בין צלילי הכאב שמפיקים מיתרי הקול שלו, הרגשתי את הכוחות האפלים שזוממים להשתיק אותו . גדי ניסה לתרגם את עצמו למילים, ללא הועיל . שוב ושוב הוא חזר אל תוך עצמו, מנסה בידיים מתנופפות באוויר להסביר את עצמו . המילים שנמהלו בכאב הכשילו אותו . לרגעים הוא עולה על גל בלתי נראה, מצליח לדבר בשטף ובגעש דקות ממושכות, ואז נאנח שוב . "כמה זמן הכאב הזה יימשך ? " הוא שואל, שאלה שאין לה תשובה . "האם הייתי עיוור ? " זהו הפרדוקס האמיץ של גדי : הוא מוכרח לדבר, אך אינו מסוגל . ישנם פסיכולוגים שיטענו כי מכיוון שבאופן די ברור ...  To the book