|
|
בין הטראומות 47 אחראי לכאב שלו . זה נכון להלומי קרב שממשיכים לחיות מלחמות שהסתיימו לפני עשרות שנים — עד לשינוי החברתי המסוים שמיד נגיע אליו, נכון לנפגעות ונפגעי אלימות מינית, ונכון גם לגברים נטושים . לעיתים קרובות, בעוד עולמם החברתי מאשים אותם בטראומה שחוו, או לכל הפחות מאשימים אותם בתגובתם לטראומה, נפגעי הטראומה עצמם נראים לעיתים קרובות להוטים לקחת אחריות ולהצביע על התנהגויות שהובילו לטראומה . הקורבנות מוכנים להיות יצירתיים ביותר ואף חסרי היגיון בקבלת אחריות לטראומה . כפי שהזכרתי, על ידי ההאשמה העצמית, הקורבנות מאפשרים להחליף את תחושות חוסר האונים והפגיעות, באשליה של שליטה פוטנציאלית . אם הם אחראים לכאב שלהם, הם משיגים שליטה מסוימת עליו . הרי ניתן לשנות או להעלים התנהגויות אשר הובילו לתחושתם לטראומה . באופן זה, באמצעות רציונליזציה, הטראומה שלהם הופכת להגיונית, והנחות היסוד לגבי החיים שהתנפצו, משוחזרות בחלקן . באופן דומה, חולים במחלות מאשימים את עצמם — בדרך כלל לאחר כמה ביקורים אצל רופאים שלעיתים קרובות מאשימים גם את המטופלים שלהם במחלות חשוכות המרפא שלהם — בהתנהגויות שלדעתם הביאו למחל...
To the book |
|
|