|
|
רבקה רביץ | 54 אמא לא האמינה כשראתה אותי, לא הבינה איך הצלחתי להיכנס לאחר שעות הביקור . סיפרתי לה, ושתינו התגלגלנו מצחוק . התחבקנו בהתרגשות, וניגשתי מיד לעריסה של אחותי . הרמתי אותה ועירסלתי אותה בזרועותיי . היא כל כך חמודה, קטנה ושברירית . והיא אחותי . ובבטן שלי מקופלת קטנטנה דומה . והיא הבת שלי . דמעות הרטיבו את עיניי . יצאתי להכין לאמא שוקו חם-רותח, כמו שהיא אוהבת, והתיישבתי לשמוע ממנה איך הכול עבר . אבל אמא היתה עייפה מהניתוח הקיסרי, והעיניים שלה נעצמו . החזרתי את העריסה השקופה לחדר התינוקות, מתעכבת מול הדלת הכבדה, מסניפה לתוכי עוד קצת מהריח ומהמראה המלאכי של אחותי הישנה . הכתפתי את התיק הגדול, שגם בזכותו הצלחתי להיכנס לכאן היום, יצאתי אל הקור הירושלמי חודר העצמות ועליתי על האוטובוס לכיוון הבית . אוטומטית גיששתי בכיס הקדמי של התיק אחר המפתח, אבל הוא לא היה שם . שכחתי להכניס אותו לתיק הבוקר . אין לי איך להיכנס הביתה עד שאיציק יחזור בעוד שעה וחצי . מה אעשה בזמן הזה ? ירדתי במדרגות מסוף הרחוב שלנו לכיוון רחבת הכותל המערבי . מדי פעם התיישבתי על אדן החלון הרחב של ישיבת הכותל והסדרתי את ...
To the book |
|
|