פרק עשרים ושלושה: השחרור

448 אחד הדברים המוזרים בעניין ההרעבה הוא שהאנשים הגדולים והחזקים שבנו רגישים לה יותר מן השבריריים פיזית . נדרשות קלוריות רבות יותר כדי להזיז גוף גדול . עברה בקושי שעה מאז דיבר איתי בֶּרטהוֹלט ואז הוא מעד על דבר מה ונפל . הוא לא הצליח לקום . רכנתי אליו וסחרחורת אחזה בי . עמדתי שם חסר אונים . תחילה הביעו פניו של בֶּרטהוֹלט הפתעה, אחר כך פחד . הוא פשוט לא היה מסוגל לקום על רגליו . ואז חלף משהו על פניו, מעין השלמה עם הגורל . "המשך, סולי, המשך . אין מה לעשות" . עמדתי מעליו וניסיתי לעשות סדר בראשי הסחרחר . אך אז, כמו משום מקום, קפץ על בֶּרטהוֹלט דוברמן ענק וזינק היישר על צווארו . נשמע רעש נורא ואז נשפך דם רב על הקרקע הרטובה מסביב . דשדשתי משם כשדמי הולם חזק באוזני . זמן מה אחר כך הצטלל ראשי מעט . עברנו דרך עיירה קטנה בשם קֵניגסדוֹרף ( Koenigsdorf ) . משני צידי הדרך היו הבניינים חשוכים לחלוטין — וילונות האפָלה . חוץ מטור רוחות הרפאים שלנו לא נראתה נפש חיה . אפילו שומרי הס"ס היו מותשים . כמעט כולם היו מבוגרים, והלכנו זמן רב בלי מנוחה . מדי פעם בפעם שמעתי אחד מהם מקלל את הקצינים הבכירים ואת היק...  To the book