פרק עשרים ואחד: חיסול באמצעות עבודה

416 לראות שהוא עצבני מעט כי הייתי גבוה ממנו ולא נראיתי כאחד המוזלמנים המורעבים שלו . הפולנים גם ידעו שהליטאים מאורגנים היטב ושאם יגזימו, נגיב . מאחר שהשגתי את מטרתי — הברחת המזון הגנוב — לא ראיתי סיבה להישאר בעבודה זו, מה גם שמספר הגוויות הלך וגדל בכל יום . דוד עדיין היה במטבח OT-ה ומאחר שגדל עומס העבודה שלו חשב שאולי הטבח ירשה לי לחזור . קיוויתי שארהרד כבר שכח את האירוע בלאגר ,1 אך למרבה המזל הוא הוחלף בשומר אחר . כשהתייצבתי לא הביע הטבח התנגדות ושלח את שנינו לקרצף את חדר הרחצה של OT-ה . מלאי המזון הגנוב שלנו, שנראה פעם גדול כל כך, הלך ואזל, ואני רציתי לחזור ולהיכנס למחסן המזון שבמרתף . דוד אמר לי שאין כמעט סיכוי . אחרי ההצפה הראשונה התקינו הגרמנים במרתף משאבת מים והפעילו אותה בכל פעם שנקוו לשם מים . אפילו הגרמנים החלו להרגיש את הצמצום במנות המזון שלהם . בחדר האוכל הם ממש ניקו את צלחותיהם עתה . השאריות היחידות שהצלחנו להשיג היו מתוך חבית עודפי מזון שהטבח שמר לחזירים של איכר מקומי . לקחנו הביתה מעט מן העיסה המסריחה וניסינו לבשלה כדי להיפטר מן החיידקים, אך למרות זאת רובנו חלינו בשלשול ....  To the book