פרק ארבעה־עשר: חיסול הגטו

330 רבים סירבו לחכות בחיבוק ידיים לבואם של הרוסים . באביב 1944 ברחו בני דודי זוּניֶה ומילי והצטרפו לפרטיזנים . דורה ויצחק טרוצקי וכן מרה ואלק שטרוֹם ברחו והסתתרו אצל ליטאים נוצרים . ב- 14 באפריל 1944 עמד גם פימה לצאת מן הגטו עם 11 חברי קבוצתו, אך ברגע האחרון הוא חלה ולכן החליף אותו אחד מחבריו . גֵקֶה ואנשי הגסטפו שלו ארבו למשאית . הפרטיזן הליטאי שנהג במשאית היה בוגד . שמונה מתוך 12 הפרטיזנים המיועדים נורו למוות . חברו של פימה היה אחד מארבעת חברי הקבוצה שברחו והוא זה שסיפר לפימה על אודות המארב . גֵקֶה השתתף אישית במבצע ולאחר מכן הידק את אחיזתו בגטו . בחודש מאי נעשו ניסיונות בריחה אחדים, אך הגרמנים הכפילו את השמירה סביב הגדר וכל ניסיונות הבריחה כשלו . הפרטיזנים הליטאים שהיו אמורים להוציא את אנשינו אל היערות היו אף הם מקור לבעיות . אנשי הגסטפו העבירו את נאמנותם של כמה מהם לגרמנים . המאמצים לבניית מקומות מסתור הוכפלו . מתחת לביתנו לא היה אפשר לחפור בור מסתור משום שהוא היה מוגבה על עמודים . מכל מקום, אבי חשב שמקומות המסתור הם איוולת, בייחוד אחרי שכמה מהם פוצצו באקציית הילדים . רבים בגטו דוו...  To the book