פרק עשירי: שובה של רוח רפאים

230 זה היה הסימן ששימש את קוקי ואותי לאחר שעת העוצר . או שקוקי העביר את הסימן המוסכם שלנו למישהו אחר או שרוח הרפאים שלו עמדה בחוץ . מעולם לא קרה שאדם ניצל מן הפורט התשיעי . יצאתי החוצה מן הבית בלי להעיר איש, ושם הוא עמד לאור הירח, כמו חיזיון מעולם אחר . הוא לבש מעיל ענק וכובע משונה עשוי עור כבש . הוא נראה נורא והדיף ריח איום, אך זה היה אכן קוקי . נפלנו זה בזרועות זה והתחלנו לבכות . כששנינו נרגענו מעט עלו אלף שאלות במוחי וכולן בבת אחת . "איך ? איך, ריבונו של עולם ? ! מה קרה ? איך הצלחת לברוח ? " ואז בקפיצה נזכרתי "ולנה ? מה עם לנה ? " פניו התעוותו . כל שיכול לעשות היה להניד את ראשו בשלילה . שנינו צנחנו על המדרגות בלי לומר מילה ובכינו בלי שליטה . לבסוף קמתי . "קר פה . ניכנס פנימה" . "לא ! " אמר מיד . "איש לא צריך לראות אותי . אם הגרמנים יגלו שברחתי הם יחפשו אותי . איש לא צריך לדעת . אפילו הורי אינם יודעים ! " במשך כל היום הקודם הוא הסתתר בצריף נטוש קרוב לקצה הגטו . הוצאתי מעט לחם וחצי תפוח אדמה ששמרתי ליום המחרת . הוא אכל אותם מהר ובצורה מכנית . החלטנו שהדבר הבטוח ביותר יהיה להביא אותו ת...  To the book