פרק שמיני: דודה לינה

190 האורות לאורך הגדר רק כשהיה חושך גמור, כנראה כדי לחסוך בחשמל . עליתי בסולם ברזל שהוביל אל גג הקולנוע, ומשם יכולתי לראות טוב יותר את כל השטח . כשהייתי מאשר בשריקה קלה כי הכל כשורה היה פּיַטרַס מופיע מתוך הצל ורץ אל הגדר . אני הייתי יורד מן הסולם ושנינו נצמדנו לקיר הקולנוע . פּיַטרַס היה מביא חבילת מזון שהיה מעביר לי דרך חוטי התיל של הגדר . אחרי לכתו נשארתי לרגע משתופף בין הצללים, וראיתי אותו רץ במורד הרחוב בחשכה היורדת ופונה לכיוון דירתנו הישנה, אל החירות . שוב התקנאתי בו, אך הייתה זו קנאה מעורבת בהערצה . הוא סיכן את עצמו למעננו . צחקקתי כשנזכרתי כיצד הוריד פּיַטרַס את מכנסיו לפני השומרים הליטאים הטיפשים . הוא הציל את אבי כאשר עברנו לגור בגטו, ומהירות תגובתו הנבונה הצילה גם את רוני . לקראת סוף החודש החלטנו קוקי ואני לבקר את לנה . היינו צריכים לקבל ממנה ספר ששאלה מחיים . חיים חרד מאוד לספריו והקפיד לשמור על ימי ההשאלה שקבע . הספר היה בידיה של לנה יומיים יותר ממה שהרשה, והוא התרגז על כך . קוקי ואני צעדנו ברחוב לינקוּבוֹס שבו התגוררה משפחת גרינבלט והגענו כמעט עד לביתה, אבל אז הגיעה לשם ...  To the book