פרק שישי: הגטו

140 יוחיל ומשפחתו כאשר חזרו מדרכם : הם גורשו מדירותיהם בידי ליטאים או גרמנים ונותרו בידיים ריקות . רוב האנשים ברחוב המשיכו בעיסוקיהם, אך מדי פעם בפעם היה מי שקילל אותנו . "יהודים ממזרים שכמוכם, סופכם קרוב ! " או "רוצחי ישו, בקרוב תירקבו בגיהינום ! " בנקודה מסוימת בדרך ניסתה קבוצה קטנה של צעירים לשדוד אותנו, אך פּיַטרַס ובני דודיו הגנו עלינו וסילקו את הכנופיה . פרט לכך נראתה העיר שקטה יותר מבעבר, אולי בשל יחידות הצבא הגרמניות שפטרלו ברחובות המובילים אל הגטו . חשבתי לעצמי, אלוהים אדירים, הגענו למצב שהנאצים צריכים להגן עלינו מפני שכנינו ? על גשר ויליאמפּוֹלֶה התהלכו בעצלתיים אנשי משמר מעורב של גרמנים ופטריוטים ליטאים במדים ובפיותיהם סיגריות . לא יכולנו לשמוע את ההערות שהחליפו ביניהם, אך הבחנתי בכך שמבטיהם של הגרמנים ושל הליטאים בנו היו שונים . בעוד מבטי הגרמנים הביעו בוז ואדישות נראו הליטאים זועפים, ושנאה נשקפה מעיניהם . הרגשתי פגיע מאוד בעוברנו בין החיילים האלה . חששתי כי בתוך רגע הם עלולים להתנפל עלינו ולרצוח אותנו באמצע הרחוב . אף שהיה חמים באותו יום, התכרבלתי במקטורן שלי ורעדתי . הורי...  To the book