פרק חמישי: הפורט השביעי

118 לבסוף רוקן קָזיס את מקטרתו ואמר "ניסע בדרכים צדדיות . זה יארך הרבה יותר זמן, אבל נביא אתכם לשם" . הרמן ואמא הודו לו בשקט, אך הוא רק החווה בידו תנועת ביטול . עד היום הזה אני תוהה מה גרם לאיש הזה לנהוג כפי שנהג, בייחוד לנוכח דעותיו הקדומות . זכורני כי הבטחתי לעצמי לעולם לא לשפוט אנשים לפי התרשמות ראשונה . לא היה קל לקיים את ההבטחה הזאת . במשך ארבעה ימים נסענו בדרכים צרות ולא מסומנות, ויותר מפעם נעצרנו בידי שָאוּלַי . בכל פעם מחדש הצליח קָזיס לשכנע אותם להניח לנו . ה"פטריוטים" האלה אספו עתה את כל היהודים שהלכו ברגל בדרכם בחזרה לקובנה . פגשנו בדרך קבוצות רבות כאלה . רק מעטות מהן הגיעו לבתיהן . פעם אחת נסענו בדרך מקבילה לכביש הראשי, ושמענו את החיילים הגרמנים צועקים מתוך המשאיות "יהודים, הדרך לירושלים פתוחה ! " ( ! Jude, der Weg nach Jerusalem ist frei ) . קפאנו מפחד מתוך מחשבה שגילו אותנו, אך צעקותיהם כוונו אל קבוצת יהודים שהובילו השָאוּלַי בשדה הסמוך . הם העמידו אותם בשורה וירו בהם, והגרמנים צפו וכמה מהם צילמו . קָזיס מיהר להסיט את הסוס הרחק משם, אך בי אחז ייאוש כבד . בכל מקום שעברנו ש...  To the book