פרק שני: שבט שטרוֹם

46 המצופה בזיגוג ורוד ועליה ארבעה נרות . לידי היה הנסי מילר ( Hansi Miller ) , חברי הטוב ביותר . סביבנו היו אחותי פאניה, אחי הרמן והוריו של הנסי . אמי המתינה לשובו של אבא מבית החרושת ואז פרסה את העוגה . אחזה בי התרגשות בכל פעם ששמעתי את מכוניתו של אבא חונה ואת צעדיו משמיעים קולות פצפוץ על שביל החצץ . באותו יום הייתי נרגש יותר מהרגיל . ידעתי שיבוא ובידיו מתנה . הרמן רץ לפתוח את הדלת, ובפתח עמד אבא וגרר חבילה ענקית עטופה נייר חום וצורתה משונה . פאניה הסתירה את עיני בידיה ואני ישבתי שקט מאוד, ליבי פועם במהירות, מקשיב לרשרוש הנייר שאבא קילף מהמתנה . דומה היה לי כי אבא מושך את הזמן בכוונה כדי למתוח אותי . ואז נשמעה קריאת "הו ! " גדולה ומחיאות כפיים, ואני דחפתי את ידיה של פאניה מעל עיני . לפני היה מראה בלתי נשכח — סוס נדנדה נהדר מעץ בגודל של פוני קטן . הצעצוע היה מגולף מלאכת מחשבת, מן הנחיריים ועד הפרסות . צבעו היה חום כהה מבריק, עיניו שחורות ומבריקות ורעמתו תפוחה כאילו נשבה בה הרוח . שיניו הלבנות נשכו מתג מתכת, והרסן והמושכות היו עשויים עור אמיתי . נעמדתי לרגע ביראה לנוכח המראה הזה, ואז קפצ...  To the book