פרק שני: בביתו של סטאך

42 הגטו . אחותה, סיפרה, גרה לא רחוק מטרבלינקה והיא שומעת קולות איומים של יהודים שנרצחים שם בגז . הקולות מתגברים בייחוד בלילות . השכנה גם סיפרה על משפחה פולנית מרחוב פרֵטה ( Freta ) שהסתירה בביתה יהודי . אחד השכנים הלשין עליהם . ז'נדרמים כיתרו את הבית וירו למוות בחצר בכל מי שנמצא בדירה של הפולני . אפילו ילדה בת שש וסבתא בת שישים ושמונה הרגו הרוצחים . "אבל זה טוב", אמרה השכנה ברוגז, "זה ילמד לקח את הפולנים הטיפשים שמצילים יהודונים" . בעלי הבית שלי ישבו בשקט . פרַניה התחילה פתאום לפהק בעצבנות, וסטאך אמר לה : "לכי לישון, אמאל'ה, עבדת היום מספיק קשה בשדה ! " השכנה איחלה להם לילה טוב ונעלמה . הזדחלתי החוצה מהארון . החלון היה מכוסה בנייר דבק שחור : מצב מלחמה . סטאך נתן לי סיגריות . במשך כל היום אסור לי לעשן, עשן הסיגריה עלול להסגיר אותי . פרַניה הציעה את המיטות ומלמלה : "ישוע מריה ! תשמור עלינו מכל רע . ותיתן לנו הגנה, אלוהים גדול קדוש וכל יכול שבשמים ! " סטאך בחן אותי בעיניים רכות ומלאות רגש ואמר : "גברת הלנה המסכנה, כמה את בטח סובלת, מסכנונת ! " לילה . חושך . מראות מטרבלינקה חונקים את גרוני...  To the book