וַימר

264 "השתגעת ? ! מה היא אשמה ? ! " "מה אשמה ? ! " התרגז, "הבט איך היא נועצת עיניה בסרטים שלנו, היא יודעת היטב מה זה בוכנוולד" . הודענו לזקנה שנשכור את החדרים בקומה העליונה . להפתעתנו היא הסכימה . "אנחנו יהודים", אמר קוֹן . "זה בסדר", היא ענתה בחופזה, "אלו בני אדם כמונו" . "כמוכם ? ! " כל חמת זעמו של קוֹן מצאה מפלט באופן מושלם : "כמוכם ? ! אוי, אתם חזירים, אתם רוצחים, אתם שודדים, אתם כלבים, מצורעים בהיטלריזם . אוי, אתם מנוולים, סדיסטים, גנבים, חיות . . . " הרשימה נקטעה, היו חסרות לו מילות גנאי בגרמנית . "יש לכם החוצפה להגיד שאנחנו בני אדם כמותכם ? ! " ובזאת זה הסתיים . הטחנו בזקנה מילים רבות לא-נעימות, ואותן היא ספגה בהכנעה מלאה . השארנו את ה"חלל" הגרמני הראשון שלנו בדירה בהוראה להציע לנו את המיטות . "אך המצעים חייבים להיות רכים ונקיים", הפטיר קוֹן כשראה בצאתנו את הכיסויים הלבנים והצחורים על המיטות . "כן, כן, כן, בסדר" . ברחוב, הנענו את ראשינו בעצב : "נו, תרצח פה, תהרוג שם, אך כיצד עושים זאת ? בכעס בלבד לא תשיג מאומה, היה צריך להרוג את המצפון ! " הלכנו להשיג בגדים, אוכל ולבנים . הלכנו לש...  To the book