ההצלה והשחרור

246 וצעקות זירוז — בוודאי של יחידת ההוצאה להורג — ו [ כן רחשי ] תזוזתם של אנשים רבים . "שילוח ! שילוח ! " — המילה הזאת חזרה על עצמה לעיתים קרובות בהטעמות שונות מבכי ועד פקודה . הלבבות הלמו בחזנו בקצב מטורף . היה נדמה לי שליבי פועם בהמולה שכזאת שלבטח תמשוך את שימת הלב למקום המסתור שלנו . הסברתי לעצמי שאם יחשפו אותנו תיחסך לנו הנסיעה בשילוח כי יירו בנו בו במקום . אך בכל זאת התקווה שחלחלה בנו להחזיק מעמד במחבוא המקרי שלנו המריצה את הגוף — שלא רצה למות — לשכב בשקט בלי להסגיר את קיומו בשום תנועה . מפעם לפעם חדרו קולות ברורים של המוני אדם מבחוץ . חששתי שהשומר ייזכר בשני האסירים שהלכו עם שחר לשירותים ולא חזרו . לרגע נדם ליבי, הפסקתי לנשום . שמענו, פה מעבר לקיר, במרחק של כמה עשרות סנטימטרים מאיתנו, קול צעדים . "מחפשים", חשבתי בבעתה, "בוודאי מחפשים אותנו" . צעדים כבדים התקרבו במהירות, החשיכו לרגע את החריץ המואר ונעלמו . המולת ההמונים נחלשה במהרה . הדבר קרה די בפתאומיות, ובשל כך לא הבנתי מיד אם השילוח יצא לדרכו או הוא עומד בשתיקה לפני הצריף . הצעדים על רצפת הצריף מעלינו נאלמו כבר מזמן . הדממה הר...  To the book