מחנה הריכוז אוֹרדרוּף

198 בתאי השירותים . שם יודעים הכל ומספרים ברצון . נודע לי לאמור : "כאן זה מחנה גדול ומלוכלך המנוהל באופן גרוע ; כה רע בו שלא יכול להיות גרוע יותר ; האוכל מתאים יותר לכלבים ; נופי גן עדן ; העבודה מגֻוונת וכמו בכל מקום היא תלויה במזל ; לעבודה צועדים ברגל למרחק של עשרה או 12 קילומטרים ; הגרוע ביותר במחצבה שבה מכים ורוצחים, וכמו בכל מקום אחרי כמה שבועות כולם נראים כשלדים" . אלו הם סיפורי מחנות רגילים . המחנה צפוף ומלוכלך, עובדה המעידה על נדודים הלאה בקרוב . הבטתי באסירים שבמקום וראיתי את מראם השפוף וחשבתי שלהם היה גרוע יותר מאשר לנו כי הם נראים כמי שכבר אינם בעולם הזה . את ארוחת הצהריים אכלנו היישר מן הסיר כמו חזירים . הסירים היו ישנים, גיגיות אבץ מטונפות, לא היו צלחות ולא כפות . שלושה ימים הספיקו לי כדי להתוודע לעומק הטרגדיה של מעשי הנבלה באסירים במחנה הזה . בהעלאת זיכרונותי אני מספר על מה שעבר עלי אישית ולכן איני נוקט שיטה של תיאור קורותיהם של עמיתי . לי, השורד הוותיק של מחנות הריכוז, נותר רק להניע בראשי כלא מאמין ! הבהמיות של הגרמנים הייתה ללא גבולות, ושִפלוּתם נוראה . השפה האנושית שלא ...  To the book