|
|
158 וכבדים . במעלית שעשתה עלי רושם גדול ירדתי למכרה הפחם בפעם הראשונה בחיי לעומק של 230 מטרים . הוצבתי באזור רטוב מאוד, כנראה הגרוע ביותר . המשימה שהוטלה עלי הייתה "ניקוי" פסי המסוע, כלומר לאסוף את הפחם שנפל חזרה לפס . מסביב היה חשוך ודביק מאבק הפחם . לא יכולתי להבחין בשום דבר כי הפנס הטיל אור עמום . ממעמקי המנהרה השחורה הגיח המסוע הדוהר במהירות מטורפת והטיל לצדדים, לימין ולשמאל, גושי פחם גדולים — וברגע שלאחר מכן נעלם במחשכים . לפנַי רק מקטע של מסוע עשוי גומי עבה, רוטט ועמוס פחם המעלה אבק ונעלם במהירות הבזק . מהירות התנועה וצורת היערמותו על גבי המסוע גרמו לפחם הנופל להצטבר משני עבריו בתחתית הבסיס, דבר שגרם להאטת קצב שינועו ולעיתים אף לעצירתו המוחלטת של המסוע . להעמסת הפחם שימשה לי את כרייה בעלת ידית קצרה שלא יכולתי לעבוד איתה כי לא היה די מקום בין המסוע לבין הקיר . את הגושים הגדולים יותר של הפחם אחזתי בזרועותי והשלכתי על גבי המסוע . עשיתי זאת בזהירות כדי להיכנס לקצב שיטת העבודה החדשה, בהנחה שקיבלתי עבודה שאפשר לבצע בקצב אנושי . כעבור זמן מה הגעתי למסקנה שזה בלתי אפשרי, שלא אצליח וזהו ....
To the book |
|
|