162 גילית הורויץ עמידה בכאב רגשי של התגלויות האמת-כשלעצמה, של חשיפתה . אנחנו מתקשים לחשוב על אנליזה כעל "מוצלחת" אלמלא 153 כותב ביון, המטופל מגיע בה לפיוס או לאחדות עם עצמו-הוא, וכאן הוא נוגע באחת הרציות העמוקות של הפסיכואנליטיקאים : שהאנליזה תהיה "מוצלחת", שהמטופל יהיה מפויס ויחיה עם עצמו בשלום . מפתה להניח, הוא טוען, שתוצאה כזו, או התשוקה לתוצאה כזו, עשויה לספק קריטריון לרלוונטיות, כלומר שרצייה כזו שייכת ונוגעת בעבודת הפסיכואנליזה, במהו הדבר שמתרחש באנליזה . ביון משתמש במילה "מפתה", כמצביע על המאוויים של הפסיכואנליטיקאים, על כוחותיה הכובשים של רצייה זו, המבוססת עמוק בתוך העשייה ולרוב מהווה את ה- raison d ’ être שלה . הרצייה באנליזה מוצלחת ובאושרו של המטופל מסמנת, אפשר לומר, מעין יעד המכוון את האנליטיקאי . עבור מטרה זו מתפתחות תיאוריות והנחות על אודות מהו הדבר שיש לפרשו על מנת להביא למימוש מטרה זו, משל רצייה זו היא מעין זרקור המאיר את דרכו של האנליטיקאי . מנגד לכך, היה נוח לו יכולנו להתעלם מזיכרונותיו של האנליטיקאי, מאותם משקעים של התנסות חושית ; הזיכרונות הללו מפעילים את האנליטיקאי ב...
To the book