144 גילית הורויץ בין O-ה ובין K-ה , בין ה"אמונה" הקשורה לממד O-ה ובין "הזיכרון והרצייה" כפונקציות מנטליות הקשורות לממד של הידיעה והלמידה . היות אחד עם O-ה , טוען ביון, טומן בחובו קיומה של אמונה ואף אקט ( פעולה ) של אמונה, המתחייבת מכך . ביון מחשיב טענה זו למדעית, משום שלדעתו "אמונה" היא מצב תודעה מדעי, ויש 144 בא לומר, עמדה ראשיתית של אמונה בקיומו להכיר בו ככזה . של "יש" שאינו ידוע, O-ב , היא הכרחית לשם השגת "אחדות עם O " . אמונה זו היא נטולת ידיעה, נטולת זיכרון קודם או רצייה מכוונת, ואף קודמת להן . אם מתוך אמונה נטולת זיכרון ורצייה זו מתגלה נדבך של O , של אמת אולטימטיבית בתופעה מסוימת, אזי התמרתו של אלמנט זה לכלל ידיעה דורשת מעורבות ופעילות של 145 זיכרון ורצייה, טוען ביון . טענתו זו עוקבת אחר מה שנאמר קודם לכן : לזיכרון ורצייה, לידע קודם, לנוסחאות קיימות מן העבר יש תפקיד בעיבוד, עיכול והטמעת הגילוי החדש ולפיכך אין לייתרן, אך נדייק בשימושיהם : אם במצב האמונה O-ב מתגלם היבט כלשהו מן האמת-כשלעצמה - כלומר מתרחשת תופעה כמו תחושה, הרגשה, מחשבה, אינטואיציה וכד׳ - הרי משמעו של דבר שחלה התמרה ...
To the book