|
|
167 על חירות ואחריות יכולת לנהוג אחרת מכפי שנהג בפועל ) . פרויד מבטא תפיסה כזאת של חירות, שלפיה האדם חופשי כאשר הוא המקור הסיבתי של פעולתו, בתיאור הוויית החיים הראשונה של האדם, שמקבילה במידה רבה לתיאור הוויית החיים במומנט הראשון בעמדת הגל, שבה המגמה ששולטת באירועים הנפשיים היצריים הלא-מודעים היא על פי עקרון העונג . בכך האירועים הנפשיים משוחררים כביכול, בראשית החיים, מהגבלות המציאות ( פרויד, 1999 ) . מצב זה עבר, עם ההתבגרות ועם המפגש עם המציאות, תהליך של הדחקה והורחק עקב כך מחיי הנפש המודעים ומהתודעה, באמצעות איסורי הטאבו והמוסר . המפגש עם המציאות טומן בחובו סכנת חיים ומחייב את התינוק לוותר על הפעילות הנפשית שמונעת על פי עקרון העונג בלבד, ולהמירו בעקרון המציאות . בכך מוותר כביכול התינוק על הוויית החירות הראשונה לטובת ביטחון, קיום החיים והכרה במציאות . מהבחינה הזאת עבור פרויד, בדומה לעמדות קאנט והגל, מושג החירות הזה הוא מופשט ואינו בא לידי מימוש מלא בחייו של האדם, וככזה אינו מספיק על מנת להחיל עליו אחריות מוסרית . ביטוי נוסף לגרסה כזאת של חירות בעמדת פרויד נמצא גם בעצם התביעה שלו לשחרר א...
To the book |
|
|