הפוליטיקה של הנורמלי: מין ואומה בקולנוע של איתן פוקס ועמוס גוטמן

94 רז יוסף גברים ונשים הומוסקסואלים במדיה של הזרם המרכזי , ואפשרו את עלייתה של תרבות הומו – לסבית אורבנית שהתמקמה בבטחה בחיק הקונצנזוס הלאומי ההטרוסקסואלי . הדגש הושם על ה " נורמליות " ועל " האזרחות הטובה " של חברי הקהילה ועל העובדה שהומואים ולסביות הם " כמו כולם " . כפי שכותב החוקר לי וולצר , " באותה העת קידמה האגודה אסטרטגיה ודימויים של הזרם המרכזי , שהצהירו כי הומואים ולסביות הם ' כמו כולם ', משרתים בצבא וחיים 3 חיי זוגיות מחייבים וארוכי טווח " . אמנם המאבק ההומו – לסבי קידם סובלנות כלפי הומוסקסואליות ואִתגר את הפריווילגיה ההטרוסקסואלית ה " טבעית " להשתתף במוסדות החברתיים הדומיננטיים , אולם הוא לא ערער על עצם מיקומם ההגמוני של מוסדות אלה ועל יכולתם הבלעדית לקבוע את כשירות הסובייקט הלאומי . למעשה , 4 בשנות ה – 90 חיזקה ומימשההפוליטיקה המינית של הקהילה ההומו – לסבית את השיח הטוען שמוסדות אלה הם המפתח לקבלת זכויות שוות בחברה . ההצטרפות למוסדות אלה הוגבלה לקבוצה אקסקלוסיבית שהורכבה בעיקר מהומואים ומלסביות יהודים אשכנזים ומבוססים כלכלית , שיכלו להתאים את 5 חברי הקהילה שלא תאמו את הדימויע...  To the book