'יחד עם זה שׁהיה דִּמיוֹני - היה זה עוֹלם שׁנוֹעצים בּוֹ שׁינים' האלביתי כחזרת האפשרי

94 דנה אמיר 176 גם העדרו אי-ודאות, ודרכן להתעוררותה של חוויה אלביתית . הזמני של אחד החושים עשוי להעצים תחושות של דיסאוריינטציה ולשכן אותנו, ולו לרגע יחיד, בטריטוריה אלביתית . לעומת ינטש, פרויד טוען שהחוויה האלביתית קשורה לאזורים המעוררים את חרדת הסירוס . לשיטתו, האלביתי אינו אלא חרדה המסמנת את שיבת המודחק . הרעיון של שיבת המודחק מסייע לנו להבין את התלכדות ההפכים הלשונית שפרויד מדבר עליה : האלביתי אינו חדש או זר לנפש, אלא המוכר שהפך לזר בעקבות תהליך ההדחקה . פרויד מדגיש כי חוויה אלביתית נוטה להתעורר בסיטואציות שבהן "הגבול בין הדמיון למציאות מיטשטש, כאשר 177 משהו שעד כה תפסנו כפנטסטי מופיע לפנינו כמציאותי" . במילים אחרות, האלביתי הוא מה שמלווה את התחושה של החריגה מגבולות ההיגיון, מגבולות הז'אנר ואולי גם מגבולות האנושי : השֵׁד שבכל אדם, רוח הרפאים השבה ומתגלה לנו כביכול מבחוץ - אך למעשה מגיחה אלינו מתוך עצמנו . אחת הדוגמאות המופלאות למפגש כזה עם האלביתי הוא הסיפור "אהבה" מאת הסופרת הברזילאית קלריס ליספקטור . הסיפור מתאר את הטלטלה שעוברת על אנה, אישה החיה חיים בורגניים ושלווים בחיק משפחתה,...  To the book