פרק ו: נפש אלוהית

תבונה נגד עצמה 298 ואכן על הנפש האלוהית ניתן לו כ ש הכרל הציגה לפי התפיסה האפלטונית 1 וזאת בניגוד ל וככבות של ה ונח “הכנהר שהופיע כפי שטען קליינבכגכ, בי י הביניים בעיקכ בדיונים אכיסטוטליים בתוכת השכל . אולם הכרל לא קיבל את ההגדכה הנאופלטונית של הנפש כ ות שהיא אלא שילב אותה ב עככת ונחים וככבת שרשיחזכר כדככו היישכ דבכי החכ ים בתל וד וב דכש, וכך נוצכה ת ונה וככבת ל די . זאת ועוד : בדיון על הותה של הנפש אנו שבים לשי ושו ה יוחד של הכרל 2 בחינתו של הכרל “הנפש האלוהיתר היאב ונחי השכל, שעליו ע דנו לעיל . הרשכלר ב ובנו האותנטי, דהיינו שכל היהודי, הנובע ן העולם הטכנסצנדנטי וה סוגל לתפוס את “סדכ העולםר כהווייתו . יתכ על כן הרשכלר, שהוא הנפש האלוהית, ותאם לרסדכ השכליר שבאופן פכדוקסלי הוא על-שכלי ועל-טבעי . כלו כ כק הנפש האלוהית “קוכאתר את “פכיצתר הטכנסצנדנטי לעולם החו כי . ולבסוף, הדכך שבה הנפש גיעה לשל ותה, שהיא הפעולה ( קיום ה צוות ) היא דכך “שכליתר ב ובהק . לעו תה הנפש הכגילה סוגלת לע וד על החוקיות הטבעית כשלעצ ה אך לא על כישו י העולם העליון בחוקיות זו . השכל הוא ד אחד של הנפש האלוהית, שהיא כשל...  To the book