פרק שנים־עשר השבתאות והאלהת הרעיה

שרה האשכנזיה מלכת השבתאים 80 תוצר ישיר של הקבלה, אך גם שלילה דיאלקטית שלה, שבה הדחף 170 כלפי ההתנערות מהמיניות הפך לניגודה״ . במבט ראשון נראה כי הרטוריקה המשיחית של נתן העזתי מאששת את הטיעון של אידל וביאל, שכן היא העניקה לגיטימציה ל״התקת״ הארוס הרוחני לצורך שחרור הפעילות המינית . נתן טען כי בוא המשיח גאל את ״חוש המישוש״, דהיינו המיניות : האבות באו לעולם לתקן החושים ותקנו ארבעה מהמה . ובא שבתי צבי ותקן החמישי שהוא המשוש שחרפה הוא לנו — לדברי הרמב״ם ואריסטו ! — אך על ידו 171 נתעלה לשבח ולכבוד . נתן טען כי שבתי צבי גאל את המיניות ממצבה החוטא ועל ידי כך סלל את הדרך לפתיחות גדולה יותר ביחס למיניות . ואולם, כיצד אותו ״שחרור חוש המישוש״, כפי שכינה אותו נתן, עלה בקנה אחד עם נטייתו של נתן עצמו לסגפנות מינית ? ראינו כי נתן מעולם לא הוציא לפועל את ״תיקון המישוש״ שתיאר, ונראה כי מאמציו העילאיים לסלק מן התנועה את שרה — שהמוניטין שלה והתנהגותה גילמו היטב את היישום המעשי של רעיון זה — לא נבעו אך ורק מאיבה אישית . כפי שטען ליבס באופן משכנע, נתן היה מעוניין מעל לכול במעשים מיסטיים שמושאם מציאות לא נראי...  To the book