פרק אחד־עשר מארוס למיניות: גוף השכינה והגוף הנשי

שרה האשכנזיה מלכת השבתאים 76 פְּנִימָה ( תה‘ יד, יד ) מלכו של עולם ואתה חתן המלך 164 מה נעים גורלך . בקטע זה, אזכרי משתמש בסימבוליות מגדרית כשהוא מציע שלמקובל יש יותר מאישה אחת : התורה, אותה הוא מזהה עם השכינה, היא 165 הניסוח של אזכרי בנוגע ל״אישהאשתו ה רוחנית של המקובל . האחרת״ כדי לציין את אשת הבשר של המקובל מגלה למי נתונה העדפתו : אשתו הממשית איננה אלא השתקפות עלובה של אשתו ה״אמיתית״ — אישה בעלת מעמד גבוה בהרבה מזה של האישה בשר ודם . בפרקטיקה הרוחנית שלו, המקובל הוא חתנו של אלוהים והוא נשוי לשכינה, בת המלך ( האל ) ; בעוד שבחיים האמיתיים, משפחתו מנישואין הייתה בוודאי בעלת מעמד פחות, ואף ״שנואה״ ( בשפתו של ספר דברים ) , בהשוואה לאהבה שהוא חש כלפי האל ובתו . דבריו של אזכרי מאירים עניין חשוב נוסף, לבד מן הזלזול כלפי אשת הבשר בהשוואה לכלתו השכינה . הם מגלים שחרף העדפה זו, האל ציווה על האיש לאהוב את אשתו — חובה שיש למלא גם אם איננה מספקת מבחינה רוחנית באותה מידה כמו יחסי האישות עם השכינה . אף על פי שהדחף לפנות עורף לאהבה כלפי האישה בשר ודם מקבל עידוד ביצירות כגון ספר החרדים , הדחף הזה תמי...  To the book