|
|
עמנואל לוינס : הנבחר האחראי לאחֵר 217 4 לא מן הנמנע להניח כי [ . . . ] אך היהודים אינם טובים ואינם רעים מאחרים" . בסמוך לשואה העדיף לוינס להדגיש שיש הצדקה גם לקיומם של היהודים כשלעצמו, ללא הצורך לתפקד בהתמדה כנושאי בשורה רוחנית לאנושות . שכן אזי ניתן יהיה לטעון כי היהדות עשתה את שלה, ויש בכך משום "תפקיד שלא קשה להוכיח את אי-נחיצותו בקרב העמים הנוצרים והדמוקרטים 5 אך גם אז, לוינס קיבל את רעיון העם הנבחר שהגיעו לכלל בגרות מלאה" . במשמעות מסוימת, והוא אף התמודד עם טענת אי-השוויון הנובעת ממנו לכאורה : המשמעות של הבחירה, ושל ההתגלות המונחת כבחירה, אינה שוכנת באי-צדק של העדפה . היא מניחה את היחס בין אב לבנים שבו כל אחד מהבנים הוא הכל מבחינת האב, מבלי 6 להדיר את האחרים מזכות-יתר זאת . עם זאת, כידוע, דווקא המטאפורה המסורתית של בנים איננה פותרת את בעיית ההעדפה הרווחת של אחד מהם על אחיו . במרוצת הזמן ( 1952 ) הודה לוינס כי "היהודים נטלו [ . . . ] הרבה מן האלימות של העולם המודרני [ . . . ] . ועם ישראל [ . . . ] חדל גם להיות טוב 7 הוא כבר נמנע מלאפיין את מעמדם של עשרת הדיברות כקלישאה מאחרים" . שבד...
To the book |
|
|