ז. פרשנותו של שטיינר לניסים בביבליה

יהדות ואנתרופוסופיה 924 הטבע, משמעו שהוא אינו יכול לחולל ניסים . ואומנם, שטיינר לא יצר כל זיקה בין המציאות העל-חושית, שהיא אבן פינה במחשבתו, ובין האפשרות של שינוי בחוקי הטבע כתוצאה מהתערבות אלוהית . מכאן, שלמעשה הוא החזיק בהשקפה המזהה את היקום בכללותו עם הטבע וחוקיו, אך בגבולות מה שכינה "טבע" כלל גם את התחום העל-חושי . מושג ה"טבע" מורחב, אפוא, במחשבת שטיינר אל תחומו של העל-חושי . בכך הוריד שטיינר את האלוהות למדרגת הטבע, ואילו את הטבע העלה למדרגת אלוהות, בדרך שמזכירה במידת מה את משנת שפינוזה, שלפיה אלוהים הוא הטבע . אם חוק ההתפתחות ( התפתחות ה"אני" והתודעה ) , שאליו כפופים גם האֵלִים והישויות הרוחניות, מניע את גלגלי ההתפתחות, בעולם החושי ובעולם העל-חושי ( כפי שראינו לעיל, עמ' 157 ) , הרי אֵלִים וישויות אלה יכולים לפעול רק במסגרת חוקי הטבע השולטים במרחב החושי ובמרחב העל-חושי ( אכנה את צירוף שני המרחבים "הטבע הכולל" ) , כפי שביכולתם ליצור רק משולש בעל שלוש זוויות . מכאן שהמחלוקת של שטיינר עם היהדות מבטאת גם את המחלוקת ההיסטורית של עולם האלילות עם היהדות — בעולם האלילות מעמדו של הטבע הוא ע...  To the book