ב. האמונה היהודית בקיומו של אֵל אחד

יהדות ואנתרופוסופיה 900 בתוכו כוח שהוא עוצמתי יותר מכל מה שרוחות טבע אלה מעצבות . זהו בסיס המושג ֵל חד [ מודגש במקור, י . ק . ] — ֵל הירח . היהודים היו הראשונים שהכירו בו כאֵל אחד [ = שאין בלתו, י . ק . ] , כלומר, מתוך התכחשות לכל הישויות הרוחניות האחרות בתופעות הטבע . הם הכירו באֵל האחד — י-ה-ו-ה . פירוש השם י-ה-ו-ה הוא פשוט — ני הווה [ מודגש במקור, י . ק . ] [ . . . ] . היהודים הביאו לעולם את מה שידוע כמונותיאיזם — האמונה שקיים רק אֵל אחד ( שם, עמ' 41 - 42 ) . ביקורתו של שטיינר על המונותיאיזם היהודי חורגת כאן מסוגיית היהדות ומופנית בעצם להשקפה המונותיאיסטית בכלל : הראייה באֵל אחד את חזות כלל המציאות . שטיינר גם רואה את יתרון המונותיאיזם היהודי בהשוואה לפוליתיאיזם — אלוהי היהדות הוא מקור ה"אני" באדם . לפיכך הוא כוח רוחני ייחודי שהוא בעל עוצמה גדולה מזו של רוחות הטבע ; עם זאת, שטיינר סובר שחסרונו המובהק של מונותיאיזם זה ( ושל המונותיאיזם בכלל ) הוא התעלמותו ממכלול הישויות הרוחניות, המשקפות את הרב-גוניות שבמציאות . לכן מבחינתו, ההשקפה הפוליתיאיסטית היא זו שמבטאת את האמת, ואילו המונותיאי...  To the book