יהדות ואנתרופוסופיה 890 של י-ה-ו-ה כאלוהי העולם כולו . שטיינר גם טען שפירושו זה מעניק "הבנה עמוקה הרבה יותר של י-ה-ו-ה" ( שם, עמ' 86 ) בהשוואה לפירושים אחרים, ובכך אדון להלן ( סעיף ח ) . על שתי זהויותיו של י-ה-ו-ה במשנת שטיינר — היותו מחולל ה"אני" באדם, והיותו האלוהות הירחית, הנושאת את האבק-הירחי אל תוך הישות האנושית — עמדנו לעיל ( עמ' ,867 869 ) . ראינו שהוא מפעיל את כוחותיו דווקא מאזור הירח, כיוון שהתקרבותו לאדמה הייתה גורמת להתקשות יתר שלה, ובעקבות 2 זאת, להתקשוּת כל תחומי הקיום האנושי . 3 חזר שטיינר על השקפה זו, שאלוהי המקרא והיהדות הוא אלוהות הירח, גם בערוב ימיו ( 1924 ) , בהרצאתו "מאפייני היהדות" שנידונה לעיל, ובהרצאתו מאותה שנה "חוכמת כוכב, דת ירח, דת שמש" : לאיבר הרביעי הזה [ = ה"אני", או ה"אגו", י . ק . ] , שהיהודים תפסו כליבה האלוהית והפנימית ביותר של האדם, הם קראו בשם י-ה-ו-ה, והם זיהו 4 [ . . . ] . י-ה-ו-ה נקשר רוחניות של קשר ין י-ה-ו-ה ו ין עולם הכוכ ים הירח ( שטיינר, חוכמת כוכב, דת ירח, דת שמש, עמ' 65 ) . שטיינר סבר שקל יותר לעמוד על מוצאה וייחודיותה של הדת היהודית כ דת י...
To the book