המקרא ופרשנות המקרא 841 העיקריות במקרא, לפי משנת שטיינר, כבר חלף תוקפה . תוקף בר חלוף זה נבע, טען שטיינר, מהתפקיד הזמני שישראל מילאו בתהליך ההיסטורי של התפתחות ה"אני" . את דברי אלוהים במעמד הר סיני, "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" ( שמות יט, ו ) , פירש שטיינר ככינונו של מצב, שבו כל בני העם העברי הם כמו כהנים, כלומר, הם בעלי "אני" אינדיווידואלי, שניחנו ביכולת 5 זאת, כשלב במימוש החזון האוניברסלי,לתקשר עם אלוהים בקשר ישיר ואישי . שאחד מביטויו מופיע, למשל, בהתגלות של יוחנן : "כי אתה [ = המשיח הנוצרי, המכונה שָׁם "האריה" ו"השׂה", י . ק . ] נשחטת, ובדמך קנית לאלוהים מ ני כל ש ט ולשון, מכל עם ו ומה ; ועשית ותם ממלכת כוהנים ל לוהינו, וימלכו על הארץ" ( ה, ט - י ) . המַעבר מ"אני" אינדיווידואלי בקרב בני העם העברי ל"אני" אינדיווידואלי בקרב "בני כל שבט ולשון" , מגלם, לפי שטיינר, את הבשורה הנוצרית האוניברסלית . קריאה של כתבי הקודש היהודיים ( "הברית הישנה" ) מזווית ראייה נוצרית ניכרת גם בהרצאה על שליחותו של משה, ששטיינר מייחס לה תפקיד אוניברסלי : בנוגע למשה [ . . . ] קיימת ...
To the book