ב. סְפֶרַת החירות כהתלכדות האישי־פרטי עם הכְּלליוּת

יהדות ואנתרופוסופיה 454 רק בעת שמניעי האדם והכוחות המניעים אותו, הקבועים והמשתנים, מתנשאים אל התחום הרעיוני הלא-מותנה של חשיבה טהורה כתכונת אופי , הוא יכול להשתחרר מהתניותיו . זאת כי גם בתחום הרעיוני אין די לשם ביסוס אי-ההתניה, משום שגם רעיונותיו של אדם יכולים להיות שלו במובן של תכונת אופי אישית . לפיכך, הגורמים שבאמת מרחיקים את תכונת האופי מתחומה הצר והפרטיקולרי, כדי שלא תשתתף בפעולה, אינם רק רעיונותיו של האדם, אלא גם המרחב הרעיוני, הכללי והאוניברסלי של מחשבת העולם — "היש העולמי" . אם כן, לשם הרחקת תכונת האופי בתחומה הצר מנטילת חלק בביצוע הפעולה, צריך אדם שהחשיבה האוניברסלית תתגלה בתוכו מצד עצמה , בצורה שאינה מותנית בגורם האישי . מדברי שטיינר עולה שבין שני הערכים הללו — של היענות לקולו של הרצון האישי ( נטיית האופי ) מול היענות לגורם הרעיוני הכללי — מתקיים מתח מסוים . 1 שהוא כזכור הכרחי לחירות הפרט, לבחירתו מצד אחד, מודגש הקול הפנימי, שלו עצמו, אבל הוא מחזיר את האדם אל נטיית האופי שלו ( כבחירות-הכורח של שפינוזה ) ; מצד אחר, היענות לרעיוני הכללי משחררת אומנם את האדם מהתניותיו הפנימיות, ...  To the book