ג. הוויכוח על מעמד החשיבה והמושגים

רושם, מושג ובעיית ההכרה 409 האידיאליסט הביקורתי עשוי להרחיק לכת ולומר : אני סגור בתוך עולם הדימויים שלי ואין ביכולתי להשתחרר ממנו . אם אני חושב על דבר שהוא מֵעבר לדימויי, הרי ם מחשבה זו היא רק דימוי שלי . אידיאליסט כזה יכחיש לחלוטין את קיומו של הדבר-כשהוא-לעצמו , או שיסביר שאין לו כל משמעות ל בינו כבני אדם, כלומר, הדבר-כשהוא-לעצמו כאילו אינו קיים בשבילנו, כי אין אנו יכולים לדעת דבר על אודותיו . לאידיאליסט כזה נראה כל העולם כחלום, שלעומתו כל שאיפה להכרה תהיה חסרת משמעות . לגביו רק שני סוגי אנשים יכולים להתקיים : טועים, כאלה הסבורים שיצירי חלומם הם אמיתיים ; וחכמים, הרואים את עולם החלום הזה בכל אפסותו, ולכן נאלצים לאבד בהדרגה את החשק להוסיף ולהטריח עצמם בגללו . לגבי נקודת ראות זו עשויה גם האישיות העצמית להיעשות תמונת חלום בלבד ( חירות, עמ' 66 ) . כמו בדיון במעמדם של הרשמים, גם כאן הבחין שטיינר בין שתי ההשקפות של האידיאליזם הביקורתי, שרק הרדיקלית שביניהן רואה בהכרת האדם אשליה גמורה : אבל בעוד של בי המאמין כי בחלום מתמצה כל היקום שהינו בר- היש בשבילנו, המדע הוא כולו חסר משמעות , הרי ל בי ה...  To the book