ו. פירושו של שטיינר לעקרון "השילוש הקדוש" בנצרות

הכריסטולוגיה האנתרופוסופית 237 מאחדים את עצמנו עם כריסטוס על האדמה ומתים אל תוכו : In Christo morimur [ = בכריסטוס אנו מתים ] . אז רוח הקודש תנחה אותנו מֵעבר להתגשמות האדמה — אל יופיטר : Per Spiritum Sanctum reviviscimus [ = וברוח הקודש אנו נולדים מחדש ] ( שטיינר, מתוך 50 התכנים של הכיתות האזוטריות ( 1914 . 7 . 14 ) . מפירושו של שטיינר לעקרון "השילוש הקדוש" עולה, שאלוהים-האב במובן המקראי והיהודי אינו התכלית של ההתקדמות האנושית, אלא רק נקודת המוצא שלה ; מזווית הראייה של התפתחות ה"אני", י-ה-ו-ה אלוהים הוא רק "נושא ה'אני'" ( the Bearer of his Ego ; שטיינר, בראשית, עמ' 132 ) , יסוד ה"אני", ניצוץ ה"אני", או כלי הרכב של ה"אני" ; ואילו המשיח הנוצרי, האֵל כריסטוס, הוא עצמו של ה"אני", ה"אני" במילואו שהועלה למדרגה רוחנית אלוהית : [ . . . ] המתקדשים הללו [ = של ראשית הנצרות, י . ק . ] יכלו לזהות בכריסטוס ישות [ . . . ] שבה לא [ = רק ] הוּרמה ההוויה הארצית למדרגת בני אנוש, אלא האנושות עצמה הועלתה למדרגת הרוחני והאלוהי . אם נישא במחשבתנו כיצד נוכח באדם דבר שחי בגוף הפיזי החיצוני כביטוי של 50 את האק...  To the book