מבוא

מבוא 8 כי מדיניות דחיית הגיוס לבחורי ישיבה, שהחלה בימיו של דוד בן-גוריון כראש הממשלה בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה, חייבת להימשך ללא שינוי, על אף העובדה שסך כל הדחיות הגיע כבר למספר עצום – 60,000 דחיות בשנה . ניתן היה להניח שהאופציה של שירות אזרחי, כחלופה לשירות צבאי שעוקפת את הקשיים האידיאולוגיים שמציב בפניהם השירות בצבא, תתקבל בברכה אצל הערבים הישראלים והחרדים . במסגרת שירות אזרחי הערבים לא היו נדרשים להילחם בערבים אחרים – הן בגדה המערבית, הן בעזה, והן לאורך גבולות ישראל . את השירות אפשר היה לבצע בקהילותיהם שלהם, בתחומים של שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך, הכבאות וההצלה, ושירותים אלו היו מפיקים תועלת רבה מהתנדבותם . באותה מידה השירות הלאומי אמור להביא תועלת גם לקהילות החרדיות, כחלופה לשירות הצבאי שלא זכה לתמיכה בקהילה זו, ואף נאסר במפורש על ידי מרבית הפוסקים החרדים – בין היתר גם בגלל סביבתו החילונית והמעורבת . את השירות האזרחי אפשר לבצע בתוך הקהילה החרדית, על ידי שיבוץ המתנדבים במקומות שירות התואמים את סגנון החיים החרדי ואת הגבלותיו . כמו כן, עם השלמת השירות המתנדבים היו זוכים לאותן...  To the book