פרשת בלק כלכלה מדינית

274 | ספר במדבר גם בסבב הברכות השלישי מוציא אונקלוס חלק כתוב מפשוטו המדיני, לכאורה, ומעבירו למישור הכלכלי . בלעם מנבא לישראל כוח מדיני רב בעתיד, שוב על דרך המשל : "יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ" ( כ"ד, ח ) . התרגום חוזר על המסר שהעביר בפירושו למשל דומה בסבב הקודם, לאמר : בני ישראל יאכלו את משאבי העמים שונאיהם, יתפנקו בביזת מלכיהם, וינחלו את ארצותיהם ( "ייכלון בני ישראל נכסי עממיא שנאיהון ובבזת מלכיהון יתפנקון וארעתהון יחסנון" ) . בסבב האחרון, המכיל את נבואת הפרידה מבלק, שוב חוזר אונקלוס ומסב רוח דברים מדינית, המבצבצת מבין שיטי הכתובים, למישור כלכלי . מבחינה לשונית, תרגומו כאן מעברית לארמית נאמן למקור, ואף על פי כן, הוא חורג מהמסגרת הכללית של אותם פסוקי נבואה מסכמת, החוזה מכות צפויות לעמי האזור, שעה שישראל "עשה חיל" ( כ"ד, יח ) . המילה 'חיל' מתפרשת ומיתרגמת בדרך כלל כריבוי רכוש וקנין, וכך גם כאן : "וישראל מצלח בנכסין" . למה מתאמץ אונקלוס לשלב זה שלוש ( ואולי ארבע ) פעמים רכיב הצלחה כלכלית לאומית של עם ישראל בברכות בלעם, הגם שאינו משתקף ישירות במקראות גופם ? תשובה אחת נעוצה בתפ...  To the book