|
|
267 פרק יד ר אחרית דבר 11 השכינה מעורבת במהותו הפנימית של האדם כתרכובת שכינה" . בלתי-ניתנת-להפרדה . לקשר הדוק זה ישנה משמעות מרכזית במהלך חייו של האדם : אלוקיו שוכן בתוכו, זורם בעורקיו, ומסמן לו את ייעודו ומטרת בריאתו . תפיסת שותפות זו מנוגדת לעולה מן המדרשים המקבילים שבבבלי, שמגמתם אינה אלא להדגיש את הריחוק בין האדם לאלוקיו — ריחוק שנוצר בעקבות הדגשת הפער בין גדולת הקב"ה, ושליטתו המוחלטת בעולמו, אל מול אפסות האדם . מתוך הכרת ייחודו של האדם, ומתוך הכרת האחריות שניתנה לו מיד בוראו, עוסק הירושלמי גם בשרטוט מגבלותיו של האדם — הנע בין מעמדו כיוצר הנוטל חלק פעיל בהוצאת מעשי הבריאה אל הפועל, לבין הכרת גבולותיו כבן אנוש . במדרש המשווה בין אופן יצירת האש לאופן יצירת הכלאיים, שניהם על ידי האדם, עומד הירושלמי ( ברכות פ"ח ה"ה ) על האפשרויות השונות למימוש היסודות שהונחו בששת ימי בראשית, תוך שהוא תוחם את מרחב 12 העשייה של האדם ומסמן את גבולותיו . מתוך אותה תפיסה ייחודית באשר לתפקידו של האדם בעולם, עוסק הירושלמי גם במשמעותן של הנפילות האנושיות, החטאים, ודרכי ההתמודדות עימן . בנושא זה מצויים הבדלים מ...
To the book |
|
|