|
|
263 פרק יד ר אחרית דבר רעיון דומה מביע הירושלמי במקום אחר ( תעניות פ"ב ה"ו ) : "שיתף הקב"ה שמו הגדול בישראל" ; "הרי אני משתף שמי הגדול בהם" ; "ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו" . עם ישראל אחוז בשלשלת לשמו של הקב"ה וכך מובטח שלא יאבד ; ומצד שני כביכול גם הקב"ה זקוק לעם ישראל שכן קיומו של עם ישראל מעיד על שמו של הקב"ה . ייעודו של עם ישראל הוא לפרסם בארץ — בעצם נוכחותו — את שמו של הקב"ה ; לכן כביכול גם הקב"ה זקוק 2 לעם ישראל וגאולת ישראל היא גם גאולתו שלו . הקשר המיוחד בין ה' לבין עמו — לפי הירושלמי — בא לידי ביטוי גם בדרך שבה תופסים חכמי ארץ ישראל את הברית שנכרתה בין הקב"ה ועמו במעמד הר סיני . בעת מתן תורה הוטל על עם 3 לקחת חלק פעיל בגילוי דבר התורה ישראל, ככלל וכפרטים, בעולם ובמימושו . על פי הירושלמי, משמעותה של קבלת התורה היא האצלת אחריות מבורא העולם לישראל — אחריות לשמירת העולם, לפיתוחו, לרפואתו ולתיקונו . במתן תורה הפכו ישראל לשותפים לקב"ה, כמלך המאציל סמכויות לבנו ומפקיד אותו על 4 ניהול הממלכה ותפקודה ( ירושלמי, ראש השנה פ"א ה"ג ) . קשר מיוחד זה ניכר גם מן הדרך שבה מפרש הירושלמי (...
To the book |
|
|